"תגידי, הכל טוב?" תום שלח הודעה.
"כן, למה?" עניתי יחסית במהירות.
"לא יודע... מאז אחרי הסרט את קרה אליי" עיכלתי את ההודעה.
"הכל טוב... אני פשוט מכבדת את חברה שלך. לא מתאים ההצקות והדברים האחרים אז אני לוקחת צעד אחורה" אהבתי לעקוץ.
"אוקיי, הבנתי ;)" ענה.
"מה הבנת?!" רק שלא יבין שום דבר אחר.
רק שלא יבין לרגע שאני מתכוונת שכל הסיפור עם חברה שלו לא מתאים.
"הבנתי מה כתבת חחח" בא לי להרוג אותו.
"את באה לשבת איתנו היום?" שאל.
"עדיין לא יודעת" חשבתי טוב אם לבוא אחרי הנשיקה שהייתה.
"טוב, אם את באה תגידי לי, אבוא גם" הוא שלח.
"סבבה, כולם שם?" שאלתי.
"אני לא יודע מה קורה שם, אבל אני יודע שרציתי לראות אותך היום" ענה והלב שלי הפסיק לפעום.
לא ידעתי איך להגיב, אבל מה שכן, הייתי צריכה להגיב במהירות. שלא יחשוד לרגע שהבטן שלי התהפכה.
"נראה לי מפרידים בנינו" הוא צחק ואני לא יודעת אם הלב שלי עוד יותר הפסיק לפעום או לא.
"מי יעז להפריד?" עניתי וצחקתי.
"הכל טוב, אני מחכה לך עד שתבואי" הבטן התהפכה ואני ביחד איתה.
כנראה שהמרחק הקטן הזה ממני כשהיא הייתה גרם לו לאבד את הקופסא.
"אם חברה שלי תראה שאנחנו מדברים אני שרוף" שלח.
"מה?! למה?! אבל אין כלום" הכחשתי.
שנינו יודעים שכן יש פה משהו מעבר. אבל אסור שזה ייצא מאחד מאיתנו.
"נשים" זרק תשובה.
יום למחרת אחד החברים קרא לי לביתו.
מיהרתי לשלוח לתום הודעה, מן סוד כזה, בנינו, לעדכן מתי אנחנו נמצאים באחד הבתים כדי למצוא סיבה להיפגש.
כאילו לא ידענו את זה.
כאילו לא ידענו את זה.
הוא התיישב לידי והליטופים החלו.
אם זה סתם להניח עליי את הרגל, ולהתקרב אליי, לשחק בפלאפון שלי וכשבאתי לגעת במסך האצבעות נפגשו והכל מתהפך בבטן שלי.
זה מצחיק, כי לא בא לי לשכב איתו.
משהו במתח הזה פשוט מחרפן. הוא כיף. לא בא לי שזה ייגמר.
ואני משתדלת שלא לחשוב לרגע שלמרות כל זה, הוא עדיין איתה. הם עדיין ביחד.
ואני חלק מהצד שכיף לו. ואני לא רוצה להיות רק לכיף.
אבל החלטתי להשתיק את המחשבות האלה ולזרום.
בהמשך הערב הוא המשיך לשאול שאלות, ולקרוא לי לשבת לידו,
ולהסתכל לי בפלאפון לידי ולהציק וידעתי בכוונה להיכנס לשיחה של גבר שמתחיל איתי ורוצה להיפגש השבוע. שיקנא.
כשיצאנו לכיוון האוטו הביתה, תפסתי אותו ושאלתי "אם זה מפריע לך או לחברה שלך אני יכולה לקחת צעד אחורה,
אני לא רוצה להיות זאת שתהרוס בניכם" לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים.
אני לא רוצה להיות זאת שתהרוס בניכם" לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים.
"אבל אני נהנה, מאוד נהנה, כיף לי איתך אני לא רוצה שתקחי צעד אחורה, פשוט שלא תדע" וחייך.
"בטוח?" שאלתי בחשש.
"בטוח" ענה.
הוא חיבק אותי חיבוק דיי ארוך מפעמים אחרות ונפרדנו לדרכינו.
23:44, תום שלח הודעה.
"מה, זה ישב עלייך?" שאל.
מיותר לציין שחייכתי. היה בא לי לדבר איתו. ובדיוק חשבתי עליו.
"לא... סתם נראה לי מוזר פשוט שצריך להסתיר משהו שאין, אם בא לך לדבר איתי אין לך מה להסתיר, תעמוד על זה ואל תפחד" החדרתי את זה.
"פותחים עלינו עיניים במילא, אז למה עוד?" שאל.
"מי פותח?" שאלתי.
"כולם. אני רואה מבטים" שיט.
"אמרו לך משהו?" שאלתי.
לא, אבל רואים את המתח" הוא אמר.
"אי אפשר להסתיר דברים, וזה בא ממך. לא ממני" עניתי וחייכתי.
"ממך יותר" ענה.
היה מת.
"היית מת תום" גיחחתי.
"אז למה לא אמרת לי את זה בפנים עכשיו?" שאלתי והתעצבנתי.
"אני יודע שאת מתחילה איתי" העביר נושא והייתי קרובה להרוג אותו.
"אתה איתי. לך יש חברה ואתה מתחיל איתי" שלא יטעה לרגע.
"אני לא סובל רק שתדעי" ענה.
"גם אני לא" וחייכתי.
"לא הבנתי מה את חושבת" עלאק לא הבין. כאילו זה לא מובן. ואני לא הולכת להיות זאת שתגיד מה שהיא מרגישה.
"נו תגידי לי" הוא לא ילחץ עליי.
"לא פה" הבהרתי.
"סבבה גם אני לא אגיד פה" עושה לי בכוונה.
"תישארי במתח" חצוף.
"תשמע, ממני לא יבוא שום דבר, אני לא אעשה כלום, מכבדת את זה שיש לך חברה" הבהרתי.
"אני מפחד שאני אעשה" השתיק אותי.
"כמו?" שאלתי.
"לא לפה" מחזיר לי.
"הבנתי אותך, מחזיר לי" והתנתקתי.
עברו 2 דקות.
"נעלמת" כתב.
"כבר מתגעגע?" שאלתי.
"אפשר שלא?" הלב שלי הפסיק לפעום.
"למה להביך?" שאלתי.
הוא עשה סמיילי מסמיק.
השיחה הסתיימה בזה שהלכנו לישון.
אבל עדיין זה לא משנה את העובדה שהוא איתה.
גם הסופ"ש ואותו אני לא אראה מספיק זמן עכשיו.
אני מנסה לחשוב שאולי הפעם זה שונה.
אולי הם ייפרדו ויהיה פה משהו מעבר ביני לבינו?
אולי הוא יתאהב בי? אולי זה יתקדם למקום טוב?
ואולי היא הולכת לעלות על זה ויהיה בלאגן?
מה שבטוח, אני לא הולכת ליפול למקום הזה.
הוא לא ישחק בי.
"תגידי, הכל טוב?" תום שלח הודעה.
"כן, למה?" עניתי יחסית במהירות.
"לא יודע... מאז אחרי הסרט את קרה אליי" עיכלתי את ההודעה.
"הכל טוב... אני פשוט מכבדת את חברה שלך. לא מתאים ההצקות והדברים האחרים אז אני לוקחת צעד אחורה" אהבתי לעקוץ.
"אוקיי, הבנתי ;)" ענה.
"מה הבנת?!" רק שלא יבין שום דבר אחר.
רק שלא יבין לרגע שאני מתכוונת שכל הסיפור עם חברה שלו לא מתאים.
"הבנתי מה כתבת חחח" בא לי להרוג אותו.
"את באה לשבת איתנו היום?" שאל.
"עדיין לא יודעת" חשבתי טוב אם לבוא אחרי הנשיקה שהייתה.
"טוב, אם את באה תגידי לי, אבוא גם" הוא שלח.
"סבבה, כולם שם?" שאלתי.
"אני לא יודע מה קורה שם, אבל אני יודע שרציתי לראות אותך היום" ענה והלב שלי הפסיק לפעום.
לא ידעתי איך להגיב, אבל מה שכן, הייתי צריכה להגיב במהירות. שלא יחשוד לרגע שהבטן שלי התהפכה.
"נראה לי מפרידים בנינו" הוא צחק ואני לא יודעת אם הלב שלי עוד יותר הפסיק לפעום או לא.
"מי יעז להפריד?" עניתי וצחקתי.
"הכל טוב, אני מחכה לך עד שתבואי" הבטן התהפכה ואני ביחד איתה.
כנראה שהמרחק הקטן הזה ממני כשהיא הייתה גרם לו לאבד את הקופסא.
"אם חברה שלי תראה שאנחנו מדברים אני שרוף" שלח.
"מה?! למה?! אבל אין כלום" הכחשתי.
שנינו יודעים שכן יש פה משהו מעבר. אבל אסור שזה ייצא מאחד מאיתנו.
"נשים" זרק תשובה.
יום למחרת אחד החברים קרא לי לביתו.
מיהרתי לשלוח לתום הודעה, מן סוד כזה, בנינו, לעדכן מתי אנחנו נמצאים באחד הבתים כדי למצוא סיבה להיפגש.
כאילו לא ידענו את זה.
כאילו לא ידענו את זה.
הוא התיישב לידי והליטופים החלו.
אם זה סתם להניח עליי את הרגל, ולהתקרב אליי, לשחק בפלאפון שלי וכשבאתי לגעת במסך האצבעות נפגשו והכל מתהפך בבטן שלי.
זה מצחיק, כי לא בא לי לשכב איתו.
משהו במתח הזה פשוט מחרפן. הוא כיף. לא בא לי שזה ייגמר.
ואני משתדלת שלא לחשוב לרגע שלמרות כל זה, הוא עדיין איתה. הם עדיין ביחד.
ואני חלק מהצד שכיף לו. ואני לא רוצה להיות רק לכיף.
אבל החלטתי להשתיק את המחשבות האלה ולזרום.
בהמשך הערב הוא המשיך לשאול שאלות, ולקרוא לי לשבת לידו,
ולהסתכל לי בפלאפון לידי ולהציק וידעתי בכוונה להיכנס לשיחה של גבר שמתחיל איתי ורוצה להיפגש השבוע. שיקנא.
כשיצאנו לכיוון האוטו הביתה, תפסתי אותו ושאלתי "אם זה מפריע לך או לחברה שלך אני יכולה לקחת צעד אחורה,
אני לא רוצה להיות זאת שתהרוס בניכם" לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים.
אני לא רוצה להיות זאת שתהרוס בניכם" לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים.
"אבל אני נהנה, מאוד נהנה, כיף לי איתך אני לא רוצה שתקחי צעד אחורה, פשוט שלא תדע" וחייך.
"בטוח?" שאלתי בחשש.
"בטוח" ענה.
הוא חיבק אותי חיבוק דיי ארוך מפעמים אחרות ונפרדנו לדרכינו.
23:44, תום שלח הודעה.
"מה, זה ישב עלייך?" שאל.
מיותר לציין שחייכתי. היה בא לי לדבר איתו. ובדיוק חשבתי עליו.
"לא... סתם נראה לי מוזר פשוט שצריך להסתיר משהו שאין, אם בא לך לדבר איתי אין לך מה להסתיר, תעמוד על זה ואל תפחד" החדרתי את זה.
"פותחים עלינו עיניים במילא, אז למה עוד?" שאל.
"מי פותח?" שאלתי.
"כולם. אני רואה מבטים" שיט.
"אמרו לך משהו?" שאלתי.
לא, אבל רואים את המתח" הוא אמר.
"אי אפשר להסתיר דברים, וזה בא ממך. לא ממני" עניתי וחייכתי.
"ממך יותר" ענה.
היה מת.
"היית מת תום" גיחחתי.
"אז למה לא אמרת לי את זה בפנים עכשיו?" שאלתי והתעצבנתי.
"אני יודע שאת מתחילה איתי" העביר נושא והייתי קרובה להרוג אותו.
"אתה איתי. לך יש חברה ואתה מתחיל איתי" שלא יטעה לרגע.
"אני לא סובל רק שתדעי" ענה.
"גם אני לא" וחייכתי.
"לא הבנתי מה את חושבת" עלאק לא הבין. כאילו זה לא מובן. ואני לא הולכת להיות זאת שתגיד מה שהיא מרגישה.
"נו תגידי לי" הוא לא ילחץ עליי.
"לא פה" הבהרתי.
"סבבה גם אני לא אגיד פה" עושה לי בכוונה.
"תישארי במתח" חצוף.
"תשמע, ממני לא יבוא שום דבר, אני לא אעשה כלום, מכבדת את זה שיש לך חברה" הבהרתי.
"אני מפחד שאני אעשה" השתיק אותי.
"כמו?" שאלתי.
"לא לפה" מחזיר לי.
"הבנתי אותך, מחזיר לי" והתנתקתי.
עברו 2 דקות.
"נעלמת" כתב.
"כבר מתגעגע?" שאלתי.
"אפשר שלא?" הלב שלי הפסיק לפעום.
"למה להביך?" שאלתי.
הוא עשה סמיילי מסמיק.
השיחה הסתיימה בזה שהלכנו לישון.
אבל עדיין זה לא משנה את העובדה שהוא איתה.
גם הסופ"ש ואותו אני לא אראה מספיק זמן עכשיו.
אני מנסה לחשוב שאולי הפעם זה שונה.
אולי הם ייפרדו ויהיה פה משהו מעבר ביני לבינו?
אולי הוא יתאהב בי? אולי זה יתקדם למקום טוב?
ואולי היא הולכת לעלות על זה ויהיה בלאגן?
מה שבטוח, אני לא הולכת ליפול למקום הזה.
הוא לא ישחק בי.