"אני רוצה אותך".
כתבת לי ב2 וחצי לפנות בוקר.
הסתכלתי על ההודעה במשך דקה שלמה...
לפתוח? לענות? להציף את הרגשות ואז לסגור את הברז של הדמעות?
הרי היה ברור לי ששלחת את ההודעה הזו כשאתה אחרי 3 כוסות וודקה...
אני מתמהמהת, חושבת אם כדאי להיכנס לפרק הזה שוב. לחזור כמה דפים אחורה ולקרוא את אותו פרק שוב ושוב... הסוף ידוע מראש כבר, אבל אני נהנית לקרוא עליך עוד ועוד.
כתבת לי ב2 וחצי לפנות בוקר.
הסתכלתי על ההודעה במשך דקה שלמה...
לפתוח? לענות? להציף את הרגשות ואז לסגור את הברז של הדמעות?
הרי היה ברור לי ששלחת את ההודעה הזו כשאתה אחרי 3 כוסות וודקה...
אני מתמהמהת, חושבת אם כדאי להיכנס לפרק הזה שוב. לחזור כמה דפים אחורה ולקרוא את אותו פרק שוב ושוב... הסוף ידוע מראש כבר, אבל אני נהנית לקרוא עליך עוד ועוד.
פתחתי את ההודעה.
אני מקלידה את הרצון שלי כרגע שתשים עליי את הראש, נתחבק, נתנשק, נצחק ונדבר.
אני כמעט מלשלוח אחרי שהתמהמהתי שוב,
ושלחתי.
אני מקלידה את הרצון שלי כרגע שתשים עליי את הראש, נתחבק, נתנשק, נצחק ונדבר.
אני כמעט מלשלוח אחרי שהתמהמהתי שוב,
ושלחתי.
אתה מקליד ומוחק... מקליד ומוחק...
ואני מתחילה להצטער ששלחתי את ההודעה הזו.
ואני מתחילה להצטער ששלחתי את ההודעה הזו.
"איפה את?" שאלת.
לא ידעתי אם לענות שאני חושבת עליך כרגע במיטה או שאני באיזו מסיבה רוצה שתהיה כאן.
לפני שהספקתי להקליד שלחת שאתה בא ושאחכה לך.
לא ידעתי אם לענות שאני חושבת עליך כרגע במיטה או שאני באיזו מסיבה רוצה שתהיה כאן.
לפני שהספקתי להקליד שלחת שאתה בא ושאחכה לך.
אתה כותב לי שאתה בחוץ, יצאתי וחיבקתי אותך כל כך חזק. הרגשתי כאילו האוויר חזר לי לנשימה, כאילו ירדה לי אבן מהלב ושאתה שוב איתי כאן, בחיבוק שלי, בנשיקה שלי.
חיבקת אותי חזק,
אני נשבעת שכל מה שרציתי עכשיו זה שנישאר ככה, חיבוק ארוך, נשיקה ארוכה, בלי מילים, רק אני ואתה.
אני נשבעת שכל מה שרציתי עכשיו זה שנישאר ככה, חיבוק ארוך, נשיקה ארוכה, בלי מילים, רק אני ואתה.
אני שואלת בתמימות מתי יגיע הרגע שתהיה איתי כאן, שתשלח הודעה ושאתה תדבר ולא הוודקה...
ברור ששתקת, ברור שלא היה לך מה לענות.
שנינו יותר שזה חזק מאיתנו.
שנינו יודעים שאנחנו רוצים אחד את השנייה ולא משנה כמה זה ייחתך מהצד שלי או שלך אני אדע איך לרכך אותך ואתה אותי.
ידעתי שלא תענה, ידעתי שאתה לא יודע מה נעשה בעוד שעתיים כשתהיה מפוקס. ידעתי שכשתחזור לעצמך אתה תהיה אחרת לגמרי.
עדיין תרצה אותי, אותנו, אבל לא היית מסוגל לעשות הכל באותו הרגע בשביל זה.
ברור ששתקת, ברור שלא היה לך מה לענות.
שנינו יותר שזה חזק מאיתנו.
שנינו יודעים שאנחנו רוצים אחד את השנייה ולא משנה כמה זה ייחתך מהצד שלי או שלך אני אדע איך לרכך אותך ואתה אותי.
ידעתי שלא תענה, ידעתי שאתה לא יודע מה נעשה בעוד שעתיים כשתהיה מפוקס. ידעתי שכשתחזור לעצמך אתה תהיה אחרת לגמרי.
עדיין תרצה אותי, אותנו, אבל לא היית מסוגל לעשות הכל באותו הרגע בשביל זה.
בא לי שהאלכוהול יהיה בדם שלך לנצח,
אולי יבוא יום שתהיה אמיץ מבלי האלכוהול,
לעמוד כאן, לחבק אותי, לנשק אותי ולהגיד לי שאתה לא הולך.
אולי יבוא יום שתהיה אמיץ מבלי האלכוהול,
לעמוד כאן, לחבק אותי, לנשק אותי ולהגיד לי שאתה לא הולך.
אבל כשהיום הזה יגיע,
הפרק החדש בספר יהיה עם סוף חדש,
פרק עם סוף כשאני ואתה מפוקסים, בלי אלכוהול,
עם חיבוק ארוך, מחייכים ומאושרים.
הפרק החדש בספר יהיה עם סוף חדש,
פרק עם סוף כשאני ואתה מפוקסים, בלי אלכוהול,
עם חיבוק ארוך, מחייכים ומאושרים.
"אני רוצה אותך".
כתבת לי ב2 וחצי לפנות בוקר.
הסתכלתי על ההודעה במשך דקה שלמה...
לפתוח? לענות? להציף את הרגשות ואז לסגור את הברז של הדמעות?
הרי היה ברור לי ששלחת את ההודעה הזו כשאתה אחרי 3 כוסות וודקה...
אני מתמהמהת, חושבת אם כדאי להיכנס לפרק הזה שוב. לחזור כמה דפים אחורה ולקרוא את אותו פרק שוב ושוב... הסוף ידוע מראש כבר, אבל אני נהנית לקרוא עליך עוד ועוד.
כתבת לי ב2 וחצי לפנות בוקר.
הסתכלתי על ההודעה במשך דקה שלמה...
לפתוח? לענות? להציף את הרגשות ואז לסגור את הברז של הדמעות?
הרי היה ברור לי ששלחת את ההודעה הזו כשאתה אחרי 3 כוסות וודקה...
אני מתמהמהת, חושבת אם כדאי להיכנס לפרק הזה שוב. לחזור כמה דפים אחורה ולקרוא את אותו פרק שוב ושוב... הסוף ידוע מראש כבר, אבל אני נהנית לקרוא עליך עוד ועוד.
פתחתי את ההודעה.
אני מקלידה את הרצון שלי כרגע שתשים עליי את הראש, נתחבק, נתנשק, נצחק ונדבר.
אני כמעט מלשלוח אחרי שהתמהמהתי שוב,
ושלחתי.
אני מקלידה את הרצון שלי כרגע שתשים עליי את הראש, נתחבק, נתנשק, נצחק ונדבר.
אני כמעט מלשלוח אחרי שהתמהמהתי שוב,
ושלחתי.
אתה מקליד ומוחק... מקליד ומוחק...
ואני מתחילה להצטער ששלחתי את ההודעה הזו.
ואני מתחילה להצטער ששלחתי את ההודעה הזו.
"איפה את?" שאלת.
לא ידעתי אם לענות שאני חושבת עליך כרגע במיטה או שאני באיזו מסיבה רוצה שתהיה כאן.
לפני שהספקתי להקליד שלחת שאתה בא ושאחכה לך.
לא ידעתי אם לענות שאני חושבת עליך כרגע במיטה או שאני באיזו מסיבה רוצה שתהיה כאן.
לפני שהספקתי להקליד שלחת שאתה בא ושאחכה לך.
אתה כותב לי שאתה בחוץ, יצאתי וחיבקתי אותך כל כך חזק. הרגשתי כאילו האוויר חזר לי לנשימה, כאילו ירדה לי אבן מהלב ושאתה שוב איתי כאן, בחיבוק שלי, בנשיקה שלי.
חיבקת אותי חזק,
אני נשבעת שכל מה שרציתי עכשיו זה שנישאר ככה, חיבוק ארוך, נשיקה ארוכה, בלי מילים, רק אני ואתה.
אני נשבעת שכל מה שרציתי עכשיו זה שנישאר ככה, חיבוק ארוך, נשיקה ארוכה, בלי מילים, רק אני ואתה.
אני שואלת בתמימות מתי יגיע הרגע שתהיה איתי כאן, שתשלח הודעה ושאתה תדבר ולא הוודקה...
ברור ששתקת, ברור שלא היה לך מה לענות.
שנינו יותר שזה חזק מאיתנו.
שנינו יודעים שאנחנו רוצים אחד את השנייה ולא משנה כמה זה ייחתך מהצד שלי או שלך אני אדע איך לרכך אותך ואתה אותי.
ידעתי שלא תענה, ידעתי שאתה לא יודע מה נעשה בעוד שעתיים כשתהיה מפוקס. ידעתי שכשתחזור לעצמך אתה תהיה אחרת לגמרי.
עדיין תרצה אותי, אותנו, אבל לא היית מסוגל לעשות הכל באותו הרגע בשביל זה.
ברור ששתקת, ברור שלא היה לך מה לענות.
שנינו יותר שזה חזק מאיתנו.
שנינו יודעים שאנחנו רוצים אחד את השנייה ולא משנה כמה זה ייחתך מהצד שלי או שלך אני אדע איך לרכך אותך ואתה אותי.
ידעתי שלא תענה, ידעתי שאתה לא יודע מה נעשה בעוד שעתיים כשתהיה מפוקס. ידעתי שכשתחזור לעצמך אתה תהיה אחרת לגמרי.
עדיין תרצה אותי, אותנו, אבל לא היית מסוגל לעשות הכל באותו הרגע בשביל זה.
בא לי שהאלכוהול יהיה בדם שלך לנצח,
אולי יבוא יום שתהיה אמיץ מבלי האלכוהול,
לעמוד כאן, לחבק אותי, לנשק אותי ולהגיד לי שאתה לא הולך.
אולי יבוא יום שתהיה אמיץ מבלי האלכוהול,
לעמוד כאן, לחבק אותי, לנשק אותי ולהגיד לי שאתה לא הולך.
אבל כשהיום הזה יגיע,
הפרק החדש בספר יהיה עם סוף חדש,
פרק עם סוף כשאני ואתה מפוקסים, בלי אלכוהול,
עם חיבוק ארוך, מחייכים ומאושרים.
הפרק החדש בספר יהיה עם סוף חדש,
פרק עם סוף כשאני ואתה מפוקסים, בלי אלכוהול,
עם חיבוק ארוך, מחייכים ומאושרים.