זה מוזר לצאת עם מלך הכיתה.
זה מוזר הפלרטוטים וההודעות שגורמות לחייך ממנו.
לדבר מהבוקר ועד הערב.
הוא היה כל מה שכל ילדה חלמה.
הוא היה כל מה שמישהי רצתה.
הוא היה מלך הכיתה ביסודי,
וחלק מה"מקובלים" בחטיבה.
ואני נמצאת איתו על חוף הים,
עם שמיכה וכרית,
וכוס יין ביד.
צוחקים על החיים ומדברים על ההווה.
ואני בראשי עדיין תקועה בעבר.
והוא מלטף את השיער שלי,
ומלטף את הגב שלי,
ומנשק אותי לאט לאט.
והוא מתקרב לחיבוק,
אחד כזה שעוטף.
ואני שמה את הראש שלי על הכתף שלו,
וזה מרגיע אותי.
והראש היה מודאג,
ואני לא יודעת ממה.
אולי כי במחשבה רציתי לקחת כדור קסם אחד לפני,
שלא יגרום לי לפחד לנסוע שוב עם גבר לבד באוטו.
או להירתע ממגע במקום מסוים.
וקיוויתי שהפעם זה יעבור.
והוא מלטף את הצוואר שלי,
והוא שוכב לידי,
ומלטף את היד שלי.
ויש שקט.
אז שתקתי.
והיה כוכב נופל.
ואני מאמינה בכוכבים נופלים.
ומה שביקשתי יישאר שם.
עד לרגע שיתגשם.
ואני לא יודעת למה זה מוזר לי.
ואני עוצמת עיניים ולא יוצרת קשר עין.
כי אני עדיין לא מצליחה להבין איך אני נמצאת על חוף הים עם מלך הכיתה.
;){kind=link}