יצאת מחיי.
הרגשתי שהיינו בתוך מערבולת.
פעם בא לי להקיא ממך.
פעם הבחילה עוברת.
התאהבתי במילותיך.
לא בך.
התרגשתי ממילים שנשארו רק מילים;
ולא רצית לקיים.
איך איתך הפרתי את כל החוקים של מזל שור-
אין הזדמנות שנייה.
ולך נתתי אולי מיליון.
בכל פעם האמנתי למילים.
כמו בן אדם עיוור.
יום אחד הרגשתי ביחד,
יום אחרי הרגשתי לבד.
אין יותר רע מלהרגיש לבד בביחד.
יום אחד הרגשתי איתך על גג העולם,
יום אחרי הרגשתי שהאדמה נפתחה ונבלעתי לתוכה. לבד.
אף אחד לא ידע.
פעם ראשונה שידעתי להסתיר כאב מבלי שיבחינו שאני משקרת.
התאהבתי בעצם הרעיון.
בהבטחות.
בפנטזיות.
בדמיונות.
במחשבות.
בתקווה.
ואיך העולם היה נראה ורוד ככה...
פרחתי ממילים.
פרחתי מפרפרים בבטן.
החיוך לא ירד גם לא לרגע.
הלב, היד, הראש והעיניים היו בהיכון להיות שם בכל רגע.
אבל הבטן ידעה להגיד לי את האמת.
לא רציתי לקבל אותה. לא נתתי לה את המקום לדבר.
היא ידעה והתריעה באינטואיציות נכונות,
ואני זלזלתי בה בכל פעם כשרק רצתה להעלות את ההיגיון לראשי.
יכולתי לקום. יכולתי ללכת. יכולתי להגיד שזה לא בשבילי.
אבל לא רציתי.
התאהבתי במילים.
;){kind=link}