בא לי שתכיר כל חלק בי.
בא לי שתכיר אותי עצבנית,
עצבנית מרעב,
וגם מאנשים איטיים ואדישים.
בא לי שתראה אותי בוכה,
בוכה את חיי, מחוסר פרופורציה.
בא לי שתראה אותי נשברת,
לא את החלק שאני קמה מיד אחרי,
זה טוב מדי...
בא לי שתראה אותי נופלת לקרשים,
מנסה לסדר הכל חזרה ושזה פשוט לא יילך.
ואבכה יותר, הרבה יותר.
הרחמים העצמיים יגיעו, בא לי שתראה אותם.
בא לי שתראה את השריטות בראש שלי,
את הרצון העז לאוכל מתוק אחרי מלוח,
את העצבים הקטנים שנהיים גדולים.
את הפחד שלי מדבורים וחרקים מגעילים אחרים,
את השנאה שלי לסרטי קומדיה,
את הדברים הפחות יפים ביופי שלי,
בא לי שתראה כל מגרעת בי,
כל חלק לא טוב שקיים בי מעבר לדברים הטובים.
בא לי שתפשיט אותי, לא בהכרח בבגדים,
שתפשיט לי את הנפש ותראה כל פציעה בה,
כל מחשבה או זיכרון כואב וטוב שהיה לי בחיים.
שתדע לקרוא אותי מא' ועד ת'.
ורק אז תדע אם אתה באמת רוצה להיכנס לחיים איתי.
כי מי שהיה לפניך הגיע, ראה חלק ממי שאני,
פעם את הטוב וגם את הלא טוב.
אבל הוא הלך.
וזה לא הגיוני, שתראה את כל הרע שבי,
ולא תרצה ללכת.
כי כולם הולכים.
וגם אתה תלך.
;){kind=link}