אני לומדת על הבשר שלי

אמרו לי שאני צריכה להיאבק בהרגלים.
הייתי רגילה לרדוף אחרי אהבה,
גם בשעות הקטנות של הלילה.
בחופשים הייתי נרדמת ב3:0‪0
כשהייתי אוכלת את המחשבות שלי ואתה בהן.

עד לא מזמן הייתי מוכנה לאהבה,
לגבר שיגרום לי להרגיש אהבה חדשה כדי לפוגג את האהבה הישנה.
לייצר זיכרונות חדשים שיגרמו לי לטשטש את הישנים.

עד לא מזמן הייתי מוכנה לתת את כולי לאהבה.
גם לגבר הבא.
לוותר על עיסוקים, על דברים וזמן שחשוב לי.
לא רק לי ולחברים. אלא גם בשבילי.
לשקט שלי.
ללבד שלי.

אבל נאבקתי בהרגל.
הבנתי שדיי, שאני קודם כל. לפני הכל. לפני כולם.
אני קודם כל ברשימה שלי.

ואז כשגבר אחר צץ משום מקום,
מתחיל, מפלרטט ואולי גם מפרגן לאיזו תמונה בסטורי,
הייתי עוצרת את עצמי, לא נותנת ללב להיפתח מהר,
אפילו דיי קרה, כמעט כמו אנטארקטיקה אבל מעט עם החום של אילת. ממש בנגיעות קטנות.

לא פתחתי את הלב כדי להיפגע...
טוב, אמא אמרה שאני לומדת רק על הבשר שלי.
מילים כמו שאני כותבת וכמה שאקרא אותן זה בחיים לא היה עוזר לי.

לא נתתי לכל גבר לפרוץ את החומה מסביב ללב שלי.
אפילו ציפיתי בגבס את החומה, שיהיה קצת את האפשרות לפרוץ כי על מי אני עובדת?
בשנייה שיבוא הגבר שיטריף אותי אני כבר אהיה בלי שום גבס, או אנטארקטיקה ואהיה אילת כפול אלף.

הרגלתי את עצמי אחרת.
ואני מבטיחה שאדבוק בזה. 

עד לגבר שיטריף אותי.