אני באמת מנסה לפרוץ את המלחמות שלך בעצמך.
אני מנסה להילחם בסערות שיש לך בלב.
בצלקות, בכאב, בזיכרונות.
אבל אני לא יכול.
את לא נותנת לי אפילו חריץ קטנטן בחומה שמסביב ללב שלך.
רגע כדי להציץ, מה מסתתר, מה חווית מגברים שהם לא אני,
אבל אני לא מצליח. את לא נותנת לי.
אני באמת מנסה להיות שם בשבילך ולהרים אותך כשאת נופלת,
אבל אני לא יכול.
אני לא יכול להבין מה את רוצה אם את לא מדברת. אם את לא נותנת לי רגע להכיל, להקשיב,
את פשוט מחליטה להסתובב ולוותר מראש ולא לתת לי את הצ'אנס להיות שם בשבילך.
אני יודע כמה זה מאכזב שאני הגבר העשרים אלף שיהיה כאן ולאחר מכן אני פשוט אקום ואלך.
אני בטוח שאת מפחדת מזה גם מבלי שתגידי לי.
אבל אם תתני לי את המקום להוכיח לך שהפעם זה אחרת;
הפעם את לא תתאכזבי. לפחות לא לזמן הקרוב.
כבר שמעת את כל זה, אני יודע,
בטח כבר עשרות אלפי פעמים...
אבל מי אני שאתווכח? למה שתאמיני לי?
תתני לי רגע להבין מה את רוצה. אני לא מצליח להבין מה מתחולל לך בראש, בלב ובבטן כשאת שותקת.
העיניים שלך מדברות שלא טוב לך,
אבל אני לא יכול לעשות שום דבר אם תמשיכי לשתוק.
יום אחד גם לי יימאס,
גם אני לא אוכל להכיל את השתיקה הרועמת הזו.
יום אחד גם אני אפחד-
כי אני אשתוק בעצמי מהפחד שתלכי.
;){kind=link}