אני מבין ואני מצטער
אני יודע כמה זה כואב,
זה יישמע דפוק אבל זאת באמת לא את,
זה אני.
אני מצטער שגרמתי ללב שלך להתכווץ.
שוב לתת לך לחוות טלטול ללב שלך,
שריטה נוספת ואולי דקירה שהלב לא יפסיק לדמם...
אני באמת מצטער.
אני אומר את כל זה בעודי מנסה לחבק אותה,
והיא נרתעת ומנגבת את הדמעות שלה.
"לא רציתי שתיפגעי, ולא רציתי להטעות" אמרתי.
היא הסתכלה עליי ואמרה "שאלתי אותך מההתחלה, יכולת להגיד לי שזה גדול עליך".
שתקתי. היא צודקת. אבל אני המבולבל, אני הלא החלטי,
אני זה שחשבתי שאני יכול לתת לה להיכנס לי ללב אבל כנראה שטעיתי...
כנראה ששוב הטעיתי כי לא יכולתי לתת למישהי לחדור את החומות שבניתי כל הזמן הזה מאז שההיא הלכה.
היא הכאיבה לי, האמת שגם השאירה טעם רע לאהבה,
ומאז... מאז החלטתי שלא אתן למישהי לנסות לגעת לי בלב,
כי אני מפחד, מפחד לקפוץ איתך מהצוק הזה לתוך האהבה ולא לדעת מה יהיה.
מפחד לפתוח בפנייך את הלב ואת תקחי את הלב שלי, ובמקום שנקפוץ ביחד,
תזרקי את הלב שלי לתוך התהום הזה שנקרא כאב.
ואת האמת? שעם כמה שרציתי לתת לך את הלב ארוז בנייר עטיפה, אני לא מסוגל.
בגלל זה נרתעתי כשהתקרבת, וכשהתרחקת רק גרמת לי לרצות עוד.
מצטער שבלבלתי אותך, מצטער שנתתי לך להרגיש שאני שלך, מצטער שחווית עוד אהבה כואבת.
אבל אני מקווה שתוכלי בשביל שנינו,
להתקדם הלאה ולתת את הלב שלך למישהו אחר,
מה שאני לא הצלחתי לתת לך...
;){kind=link}