אני שונאת להשמיע לאנשים שירים שאני אוהבת.
זה מרגיש שאני נותנת להם את הלב שלי כהבטחה שלא יעשו מהשיר הזה יותר משמעותי ממה שהוא בשבילי.
מרגיש שהגשתי את הלב בידיים עם מילים, מנגינה וכיצד להרוס אותו.
אני שונאת שהשיר מזכיר לי את אותו בן אדם, את אותו הרגע שהיינו באותה סיטואציה ושמענו את השיר הזה.
לפעמים משיר אהוב הוא הופך להיות השנוא עליי.
אני שונאת שלשיר שאני אוהבת יש יותר משמעויות בגלל אנשים,
לא משנה אם שמעו ולא משנה אם הם מכירים את השיר.
אני שונאת, כל כך שונאת כשאני שומעת את השיר והוא מזכיר לי אותך. את הסיטואציה שאנחנו ביחד, מקשיבים ביחד ונרגעים.
אני שונאת שזה הזיכרון הכי טוב והכי שנוא עליי באותו הזמן.
לפעמים הייתי רוצה להגיד לעצמי "לא" לפני שאני משמיעה לך את השיר.
אולי ככה אזכור אותך פחות,
אולי ככה יהיו פחות חוויות,
אולי ככה יכאב לי פחות...
לפעמים בא לי להתעלם מהשיר שמתנגן ברקע,
רק כדי שלא תצוף לי במחשבות,
רק כדי שלא אזכר.
לפעמים בא לי לשנוא,
אבל הבעיה היא שאני אוהבת.
;){kind=link}