עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
¬What road do I take?
¬Where do you want to go?
¬I don't know.
¬Then, it really doesn't matter, does it?
FAV SONGS
• Rascal Flatts - What hurts the most
• Avril Lavigne - I'm With You
• Ed Sheeran - Give Me Love
• הלב שלי - ישי ריבו
• עידן חביב - מחשבות על אהבה
MOVIES
•  קראטה קיד 2
•  מלחמת העולם Z
•  זוטרופוליס
שאיפות
•  לכתוב ספר
•  טיול לארצות הברית
•  סטודיו לעיצוב גרפי
•  טיול איים
•  דיסנילנד
סליחה מעצמי
10/10/2019 00:58
Alice

אני מבקשת סליחה מעצמי. ותמיד באיחור.

אני מבקשת על הפעמים שדרכתי על עצמי כשדרכו עליי.

שהאשמתי את עצמי בזוגיות לא נכונה.

על הפעם שקיללתי את עצמי. בלי סיבה.

על הפעם שהורדתי מעצמי ושלא הייתי שם בשביל עצמי.

שכעסתי על עצמי ללא פרופורציות כשטעיתי.

על הפעמים שלא עמדתי במילה של עצמי ובשל אחרים כן.

על הפעמים שכעסתי על עצמי כשלא הצלחתי להתמודד עם עצמי.

על הפעמים שהכאבתי לעצמי, על התסכול המיותר, הרחמים העצמיים וכשציפיתי מעצמי ליותר כשנתתי מספיק.

על הציפייה המוגזמת מעצמי והסליחה הענקית והעיקרית שלא קיבלתי את עצמי ואת הבאג שלי.

על הפעמים שהשוויתי את עצמי לאחרים ולא הסתפקתי במה שיש לי. ויש לי הכל.

על הפעמים שראיתי שהדשא של השכן ירוק יותר, כששלי היה ירוק בהרבה יותר.

כשלקחתי דברים כמובן מאליו ולא הערכתי את החכמה, היופי והאופי שלי.

על הפעמים שהסתכלתי על חצי הכוס הריקה.

על הפעמים שלא הערכתי וכיבדתי את עצמי.

על הפעמים שלא האמנתי בעצמי, והורדתי מעצמי ובכל פעם הייתי מופתעת מחדש כמה אני טובה.

וכשכעסתי למה אני לא עומדת בגבולות שלי ואיך נתתי לעצמי שוב ליפול ולא לקום.

על הפעמים שרציתי להיעלם.

על הפעמים ששגיתי ולא קיבלתי שום טעות שלי.

על הפעמים שחיפשתי רע בעצמי כשיש טוב.

אני מצטערת שהייתי קשה עם עצמי, יותר מדי;

עם ההחלטות שלי. עם החוסר הבנה והכלה כלפי עצמי.

אני בסך הכל בן אדם.

ואני נוטה לשכוח את זה.

0 תגובות
תרחיקי
09/10/2019 23:47
Alice
תרחיקי ממך את כל האנשים שכבוד זה לא חלק מהם.
שכשאת אומרת 'דיי' זה בגדר המלצה בשבילם. 
תרחיקי ממך את האנשים שגורמים לך לעצב או כעס באמצע היום. למה מי הם שיורידו לך את המצב רוח? 
ממתי הם אחראים על החיוך שלך? 
תרחיקי ממך את האנשים שלא שווים את המאמץ שלך כי הם לא מוכנים להזיז אצבע לכיוונך.
גם את אלה שחושבים שיכולים לדבר אלייך איך שבא להם. 
תתחילי לתרגל עם עצמך את המילים הלא חשובות מפיהם, שייכנסו מאוזן אחת וייצאו מהשנייה.
תתחילי לחשוב עם עצמך על איזה בן אדם את מוכנה לבזבז אנרגיה טובה מאשר שלילית של עצבים.
מי שאת חושבת שלא צריך להיות בחייך, תוציאי אותו בעצמך. אל תדאגי, את לא תישארי לבד.
אנשים באים והולכים כל הזמן.
תקיפי מסביבך אנשים שגורמים לך ליותר צחוק ביום, חיוכים ורוגע.
תציבי לעצמך סטנדרטים שאת לא מוכנה להתפשר עליהם; קווים אדומים שאף אחד לא יכול לחצות. 
ותעמדי בהם. כי אם את לא תעשי את זה, מי כן? 
תציבי גבולות ברורים לעצמך קודם כל. תפרטי מא'-ת'. 
תקראי ותשנני, עד שייקלט לך. 
כי אם את לא תקבעי לעצמך עובדה- את לא תדעי לקבוע לבן אדם שמולך עובדה. 
ברגע שתציבי עובדות ולא תפחדי שמישהו ייצא מחייך, את תישארי מוקפת באנשים. אפילו יותר מדי. 
כי כשאת בטוחה בעצמך, כולם רואים את זה. 
תציבי לעצמך יעדים שאת יכולה להגיע אליהם ומה שלא, את תעשי הכל כדי להגיע לשם. 
כי אם הוא או היא יכולים, למה שאת לא? 
תזיעי, תנשכי שפתיים, תשרדי- כי את מסוגלת. 
אין אחד שלא יכול. הכל בראש. 
את חיה פאקינג פעם אחת, מה תרצי לזכור בעתיד?
אלו החיים שלך.
2 תגובות
כוכב נופל
30/09/2019 16:53
Alice

מכירים את התחושה הזאת שלא משנה מי יעמוד מולכם תמיד תרצו את אותו אדם שאתם חושבים עליו עכשיו?

היא הייתה מסוג הנשים האלה.
ענבל תמיד רצתה עומרי.
לא משנה איזה גבר היה מנסה להיות הכי טוב אליה,
להרשים אותה באיזו הודעה קטנה של בוקר ולילה טוב,
או להקדיש לה שיר ששמעו ברדיו ביחד,
שום דבר לא היה משתווה לעומרי. ככה היא טענה.

הם היו החברים הכי טובים.
כאלה שידעו שיתחתנו ביום מן הימים,
אלה שפשוט לא הודו שהם מטורפים אחד על השניה,
רק ראו את זה מבחוץ. והם ידעו. ולא הכחישו.
הם פשוט לא היו מגיבים להערות עד שהפסיקו להעיר.

היא מעולם לא הייתה בן אדם של הודעות;
של רשת חברתית שתחלוף יום אחד.
היא אהבה מעשים. לחוות. ולא כל דבר לתעד.
היא אהבה את השקט של הלילה,
והרוגע של השקיעה בים.
היא, המוזיקה הרגועה שלה ושמיכה.
היא תמיד ייחלה שהזמן לא ייגמר.
היא שונאת סופים.
היא שונאת פרידות.
תמיד היה לה קשה לסיים קשר מהפחד לפגוע.
היא כל כך מתוסבכת עם עצמה שהיא לא מאמינה שיש כאלה שמצליחים להכיל אותה.
הראש שלה בריצות אחרי עבר, הווה, עתיד וזיכרונות שהייתה מתפללת לשכוח.

היא מאמינה בכוכב נופל.
היא הייתה מצפה בים בחושך כששכבה על הגב, כשישי ריבו מתנגן ברקע, שייפול כוכב אחד,
רק כדי לבקש משאלה אחת שתרגיע אותה.

ולא משנה כמה שכבה על הגב כשגבר אחר לצידה,
היא תמיד ביקשה משאלה שיוכל להבין אותה, להכיל אותה ושהפעם זה האחרון שתחווה.

אבל עומרי תמיד היה שם כשגבר אחר הלך.

כשהסתכלה על הכוכבים בציפייה לבקש משאלה נוספת,
היא הבטיחה לעצמה שתבקש דבר אחד.
שהגבר האחרון יישאר שם.
והפעם שזה יהיה עומרי.


0 תגובות
חברה של חבר
21/09/2019 19:13
Alice

"וזה הזוי אחי, זה לא נקלט.
אבל אני מצטער. מצטער ששוב זה השתלט עליי..."

היא הייתה חברה של חבר.
טוב לא בדיוק, אבל היא יצאה איתו.
תקופה קצרה אבל משמעותית. לי. לה. לו.

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותה,
משגעת עם הריח שלה.
אומרת שלום לכולם ומיד נהיית אחת מהחבורה.
אני זוכר שלא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.
ניסיתי. אני נשבע שניסיתי שלא.
אבל היא מהפנטת.
היא, עם השיער החלק והשמלה הצמודה, וכשהיא סיפרה על עצמה רק רציתי לשמוע עוד.
לא היה שום דבר מיוחד במה שסיפרה, אבל השפתיים הורודות והיא עצמה, כמו שהיא, פאקינג מדהימה.

הייתי שיכור, אני נשבע שניסיתי להוריד ממנה את העיניים, אבל גם היא לא הורידה ממני.
אני לא בא להאשים, אני פשוט לא הצלחתי.
ואני שונא לחשוב שהלכתם לבד באמצע המסיבה ואני כל כך ניסיתי להתעלם מזה... אז שתיתי עוד עד שניסיתי לשכוח, וכמעט שכחתי.
אבל באותו היום היא הייתה יותר מצחיקה, וכמה היה לי כיף לקרוא לה בצחוק בכינוי שהדבקת לה.
אני יודע שהיא שלך, הייתה שלך. אפילו לקצת.
וכשהייתי מבולבל מאלכוהול שזרם לי בדם ודפק לי קצת את השכל, נפלט לי כמה בא לי אותה.
וכשאמרתי את זה היא הייתה מולי.
מסמיקה. שותקת. ולא מגיבה.

באותו היום כשהיא חתכה ממך היא שלחה לי הודעה.
הסתכלתי על ההודעה עשר דקות.
מתלבט בין חבר טוב לאהבה. כמו שאתה מתלבט אם לחצות את הכביש ולהסתכן בלהידרס.

נפגשנו.
אני נשבע שרציתי לטרוף אותה בנשיקות ובחיבוקים.
שום דבר לא יצא לי מהפה מרוב שהיה לי כל כך הרבה מה להגיד. לא ידעתי מאיפה להתחיל.

טעמתי אותה. הרחתי אותה. חיבקתי כל רגע ואותה יותר, כמה שחיכיתי לרגע הזה...
וזה הזוי אחי, זה לא נקלט.
אבל אני מצטער. מצטער שזה השתלט עליי...

אבל כרגיל, אני שומר אמונים לחבר, כמו שהיא תשמור אמונים לחברה שלה. אין מה לעשות. קודים הם קודים. לא עושים את זה לחברים.

"אני תמיד ארצה אותך" היא אמרה לי לפני שחתכתי מזה.
מצחיק אם זה עדיין נכון.
מה שנכון זה שאני איתך פה אחי, יושבים על בירה,
ויותר מזה, אני יודע שאני זה שתמיד ירצה אותה.
ולעולם לא אדע אם היא אותי עדיין.


0 תגובות
משחק מסירות
31/08/2019 19:44
Alice
זה כואב לי
איך הלב שלי חלק ממשחק "מסירות" 
ואני יודעת
שאני מוכנה לעשות הכל
חושבת קדימה
מצפה
מנסה להרשים
יכולה לתת הכל, מהכל
גם מה שלא אפשרי
ואיך הצד השני מוותר
מבלי שניסה
ניסה לראות
לנסות לתת
כמעט את הכל
להבין מה קיבלת
איזו מתנה יפה
שיש בה הכל
מהכל
אבל אתה בוחר להמשיך למתנה הבאה
שאולי אין בה הכל
אולי אין בה בכלל
ואולי יש לה הכל
ואולי אתה בעצם פחדן
מהלא נודע
מלתת
את עצמך
את מה שאתה יכול
את הלב
אולי אתה מפחד להיפגע
אבל מי שלא ניסה, לעולם לא נפגע
ולצערי מהפגיעה לומדים
אולי גם בוכים
אבל מתגברים
ואני מקווה
להתגבר כמה שיותר מהר
מהכאב
מהזכרונות
וממך
כי מגיע לי גם מתנה
מתנה שיש בה הכל
מהכל
שתתן לי להרגיש מאושרת
ממש כמו שאני לבד
ומיוחדת
הכי מיוחדת שיש
יותר מכל בן אדם אחר בעולם
מתנה שמוכנה לתת את הכל,
מהכל
והיא תקבל פי אלף מתנות
ששוות אהבה, נאמנות ושמחה
כי המתנה שלי יכולה לתת הכל
גם מעבר לכל זה
גם מעבר למה שתצפה

0 תגובות
תסתכלי עליי
31/08/2019 19:42
Alice
היי, תסתכלי עליי... אל תבכי
אני מבין ואני מצטער
אני יודע כמה זה כואב,
זה יישמע דפוק אבל זאת באמת לא את,
זה אני.
אני מצטער שגרמתי ללב שלך להתכווץ. 
שוב לתת לך לחוות טלטול ללב שלך,
שריטה נוספת ואולי דקירה שהלב לא יפסיק לדמם...
אני באמת מצטער.
אני אומר את כל זה בעודי מנסה לחבק אותה,
והיא נרתעת ומנגבת את הדמעות שלה.
"לא רציתי שתיפגעי, ולא רציתי להטעות" אמרתי.
היא הסתכלה עליי ואמרה "שאלתי אותך מההתחלה, יכולת להגיד לי שזה גדול עליך". 
שתקתי. היא צודקת. אבל אני המבולבל, אני הלא החלטי,
אני זה שחשבתי שאני יכול לתת לה להיכנס לי ללב אבל כנראה שטעיתי...
כנראה ששוב הטעיתי כי לא יכולתי לתת למישהי לחדור את החומות שבניתי כל הזמן הזה מאז שההיא הלכה.
היא הכאיבה לי, האמת שגם השאירה טעם רע לאהבה,
ומאז... מאז החלטתי שלא אתן למישהי לנסות לגעת לי בלב,
כי אני מפחד, מפחד לקפוץ איתך מהצוק הזה לתוך האהבה ולא לדעת מה יהיה.
מפחד לפתוח בפנייך את הלב ואת תקחי את הלב שלי, ובמקום שנקפוץ ביחד,
תזרקי את הלב שלי לתוך התהום הזה שנקרא כאב.
ואת האמת? שעם כמה שרציתי לתת לך את הלב ארוז בנייר עטיפה, אני לא מסוגל.
בגלל זה נרתעתי כשהתקרבת, וכשהתרחקת רק גרמת לי לרצות עוד.
מצטער שבלבלתי אותך, מצטער שנתתי לך להרגיש שאני שלך, מצטער שחווית עוד אהבה כואבת.
אבל אני מקווה שתוכלי בשביל שנינו,
להתקדם הלאה ולתת את הלב שלך למישהו אחר,
מה שאני לא הצלחתי לתת לך...

0 תגובות
למה בחרתי לעשן
31/08/2019 19:40
Alice
תשאלי אותי למה בחרתי לעשן? אני אגיד לך שאני לא יודע. 
יכול להיות שזה בגלל החיים שגרמו לי להגיע לאן שאני היום. 
יכול להיות שזה בגללך.

הרי ניסיתי למצוא תעסוקה מאז שעזבת. 
ניסיתי לחשוב אחרת. 
ניסיתי להיות בחברת אנשים, רק לא לבד במחשבות שלי. 
ניסיתי לכתוב לך המון מכתבים למרות שידעתי שאת לא מעוניינת בהם. 
אבל הסיגריה היא הדבר היחיד שהצליח לתאר את מה שאני מרגיש.

אני מדליק אותה, כשהיא עוד בפה שלי. בדיוק כמו שהיה לי איתך ברגעים אינטימיים. 
אני לוקח את השאכטה הראשונה, כמו הנשיקה הראשונה שלנו. 
מוציא את העשן דרך הפה, הוא בעצם המילים שאני לא מצליח להגיד. 
וככה אני מעשן אותה שוב ושוב עד שהיא נגמרת, 
כמו שזה נגמר בנינו.

האמת, אני לא מרוצה. לא מרוצה מזה שאני מעשן במקום לדבר. 
אבל אני לפעמים מצפה, שאולי העיניים שלנו יפגשו בעוד מסיבה שאחפש בה מישהי כדי לשכוח אותך לרגע, 
ותראי את העשן של הסיגריה שלי, 
ואקווה באותו הרגע שתקראי את מה שהעשן כותב, 
שאני עדיין כאן. אני עדיין אוהב אותך. ועדיין מחכה לך. 
או שתחליטי לסובב את הראש ואקווה שוב, 
לתמיד.

0 תגובות
חבל
31/08/2019 19:39
Alice
"המבט שלו הזכיר את שלי.
מבט חשדני אך מעט מבולבל.
מבט מפוקס. מאוד. אך ורק בי.
גופו היה בולט ברקע הלבן,
אבל פניו הפנטו אותי כל כך חזק.
הוא גרם לי לבחון במהירות כל פרט בפניו,
עד שלא הספקתי לבחון לגמרי את גופו.
היה לי מבט מפוחד, אני בטוחה. הרגשתי זאת.
ידעתי שהוא יכול לפגוע בי,
אך לא הייתי בטוחה מתי הוא יחליט שהוא מאוים כדי להגן על עצמו.
אבל למרות הסיפורים על כמה שהוא מסוכן ולא כדאי להתקרב,
רציתי כל כך להתקרב ולגעת בו.
צבע עיניו ושאר חלקיו משכו אותי אליו... משכו אותי לחבק ולהרגיע אותו.
ראיתי המון דברים יפים בחיי, אך לא עד כדי כך יפים כמוהו.
אתה יפה. וגורם לכולם להתאהב בך. חבל שאתה לא נותן להם לגעת בך."

0 תגובות
חוצפנות
31/08/2019 19:38
Alice
"חחח את מצחיקה, את יודעת?" שאלתי וגחחתי.
היא הסתכלה עליי עם פרצוף לא מרוצה,
אבל הייתי חייב להגיד לה את האמת.
"את באמת חשבת שייקחו אותך ברצינות?
במה את שונה מאחרות? מה חשבת?
שאם השיחה ביניכם תלך טוב אז יום או יומיים אחרי זה יישאר אותו הדבר? תעשי לי טובה"
וסיימתי עם פרצוף מתנשא.
היא הסיטה את המבט, בעוד שהיא משלבת ידיים. 
היא חשבה שככה היא לא תוכל לשמוע את האמת בפרצוף שלה.
"תביני, גם אחרי שנפגשתם, לא בטוח הוא ירצה לדבר איתך באותו היום ויגיד לך כמה שהוא נהנה איתך,
ויכול להיות שהוא גם לא ישלח הודעה אחרי, אבל זה כבר את יודעת.
אבל עזבי את זה.
הגיע הזמן שתביני שאת לא היחידה שלו, ובטח שגם לא האחרונה.
מסביבך יש עוד כל כך הרבה נשים. הרבה מסובבות לו את הראש.
כנראה שהקסם שלך לא מספיק מיוחד, הצחוק המתוק שלך שיודע להקסים, הריח שלך,
השיער שמושך תשומת לב, וגם את, ביופי שלך, מושכת תשומת לב.
אבל מה יש בך יקירתי? אני חושב שכלום.
הקסמת כל גבר רק בדרך הזאת. שיעממת אותם.
ראיתי אותה מתעצבנת. כמה חיכיתי לראות אותה אדומה...
היא התפרצה לדיבור שלי. 
"אתה יודע, אנשים כמוך אני שונאת. לא כי האמת בפרצוף צוחקת לי,
לא כי יש אנשים מתנשאים כמוך שיגידו את האמת בפרצוף בצורה כזאת בוטה.
או שבכלל זאת אני שבאמת לא יודעת לקבל את השטויות שאמרת. אבל אם יש משהו אחד שאני יודעת בוודאות! 
שאני יודעת שיש בי קסם, וכשזה ייגע בגבר הנכון, הוא גם ישלח הודעה באותו היום, וגם ביום למחרת.
ונחש מה? הוא גם ייפגש איתי שוב ושוב.
זה הקסם שלי. שאף אחד, אבל אף אחד לא יגיד לי מה אני שווה חוץ ממני.
כי יש בי קסם. כי זאת אני. אני מי שאני. ומי שירצה לראות עוד מהקסם שלי, הוא יודע איך להמשיך לדבר איתי".
היא אמרה בזמן שלא לקחה אוויר ולא קצת, אבל ראיתי
איך היא מתעצבנת ומנסה לעמוד על קצות האצבעות כדי להספיק להגיע לגובה שלי.
לתת לי דחיפה קטנה כדי ללמד אותי לקח.
אז חייכתי אליה.
"למה אתה מחייך עכשיו?!" שאלה בכעס.
"כי חיכיתי לראות את הקסם שלך, ועכשיו ראיתי. מבינה כמה קל להתאהב בך?
מי שלא הבין את זה, כנראה שעוד לא ראה אותך ככה.
כמו שאת, בקסם המיוחד שלך".
היא ניסתה להסתיר את החיוך בזמן שהיא רצתה לשדר רצינות. אבל זה לא הלך לה.
חייכתי אליה, משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה.
אותה ואת הקסם שהתאהבתי בו.

0 תגובות
לפעמים
31/08/2019 19:36
Alice
לפעמים.

לפעמים כשאני מחליטה ללכת סוף סוף למסיבה, 
צצות לי המחשבות הכי טובות שיכולות להיות.
"זה הזמן להשתחרר, להתפרק, לשתות ולשכוח מכל הכאב".

לפעמים כשהמסיבה מלאה באנשים,
המחשבות שלהם עולות עם העשן של הסיגריות.
לא קשה לפספס את הכאב שכולם מנסים להסתיר.

כולם נראים שמחים,
כולם נראים מאושרים,
אבל רואים את המסכה שהחליטו לשים למסיבה הזו,
רק כדי לנסות לשכוח את הכאב שהשאיר להם האחר.

חלק ינסו לשכוח בללכת עם מישהו אחר לצד,
חלק ינסו לשכוח בריקוד משוגע ואולי יצרפו להם אדם נוסף,
חלק יישתו עד שהם יישכחו לכמה שעות למה כאב להם,
חלק יצחקו עד כאב,
וחלק יחליטו לנוח על הכיסא אחרי ריקוד חסר טעם. 

לפעמים כשאני יושבת על הבר, 
מחליט להגיע מישהו ולשאול בצורה אחרת,
קצת שונה,
אם אני מוכנה לשכוח איתו ביחד את הכאב שיש לשנינו כרגע בלב.
לפעמים אני כל כך מפחדת לשכוח את הכאב לרגע,
כי אחר כך הוא מגיע בבום ביום שלמחרת, כאילו לא נעלם בכלל.

אז לרוב אני נוטה לסרב.
אני מחליטה שאני צריכה לפעמים להפסיק להסתיר,
אלא להראות ולהתמודד עם הכאב. 

כי זה לא משנה כמה אנסה לשכוח, הכאב עדיין יהיה שם.
לפעמים זה טוב לשכוח לרגע,
אבל אחרי כל רגע מאושר מגיע רגע עצוב. 
רגע שיישאר שם תמיד.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
,Dear Alice
אם היית יודעת כמה תמימות יפה יש בך. מעבר ליופי החיצוני שלך.
אבל היא תמיד באה לרעתך.
תמיד ידעתי שאומץ הוא חלק מהאופי שלך. אבל גם הוא בא לרעתך.
הסקרנות שלך גורמת לך ללכת אחרי הלב שלך ולא להתפשר.
וזה מה שיפה וטוב בך.
האמת, שאת גם לא חושבת על אחרים, אלא רק על עצמך.
ואם כמה שזה נשמע רע ואגואיסטי, אני מעדיפה שתהיי כזו.
זאת שלא מפחדת להיות לבד, זאת שמסתדרת לבד גם ללא כיוון.
ואת מכירה אנשים בדרך, ואת לא מצפה שיהיו הכי טובים אלייך,
כי העולם הוא גם רע מעבר לטוב.
את מציאותית. יש בך רגש. וזה מציאותי. וזה טוב. לא רק רע.
לכן תפסיקי לתפוס את זה כתחושה רעה.
אל תשכחי את זה.